יום ראשון, 2 במרץ 2008
ישו המשיח מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית בבית התפילה בדודרסטאד דרך כלי שלו אן.
ישו המשיח אומר עכשיו: אנוכי מדבר שוב באמצעות הכלי הרצון, השומע והנמוך שלי אן. אנוכי הלחם החיים, ומי שאוכל מהלחם הזה יחיה לעולם העתיד לבוא. אך מי שקיבל את הלחם הזה ללא כשרות, הוא אוכל דין.
בני הכמרים האהובים שלי כאן בעיר זו, בעיר החטאית זו דודרסטאד, המבצר של אייכספלד, כמו שקראתי אתך, ישו המשיח, האם לא תעוררו עדיין? האם לא הבנתם מה רציתי לומר לכם דרך השליח שלי, דרך השליח המונה על ידי, ולא כפי שכונתה: כשל עצמה? רק שליח מונו על ידי. היא אומרת את דברי ואיננה אומרת את דבריה. האמינות שהדברים שאמרה יכולים לצאת מפיה שלה? האם באמת מאמינים זאת, בני הכמרים שלי? הייתי מביך אותה זמן רב. זה מאוד קטן ונעים לי, והוא כלי ואין עוד.
אני דורש ממך את ההסגרה המלאה, בני הכמרים שלי, הסגרה מלאה. אם לא תתנו למי לב, לא תוכל להיות לחיים נצחיים; כן, אבדתם אותם לעולם העתיד לבוא. כמו שאמרתי לכם כבר, אתם עומדים על פני צוק. האם תרצות להיאבד לנצח? האמינות שאנכי ישו המשיח לא אשלח את שלוחי כאשר ואיפה שרוצה? האמינים שהלא תעוררו מתרדמת המוות שלכם?
כמה פוגעים באת לבי האלוהי. קראתי לכם לחגוג את סעודת הקרבן הקדושה שלי. האם עושים זאת, בני הכמרים שלי? השאלתם את עצמכם אם מתאימים לי, אם משרתים אותי או ממון? או שמא תחתונים לגבולות השטניים ולא רוצים לחזור בתשובה?
כבר הוסדרו לך הרבה דברים. נהרות של חסד נשפכו על העיר הזאת. זה, זבח הקרבן הקדוש שלי, ימשיך להיות מוקדש בבתים פרטיים אלו כדי שאוכל להרחם עליכם, בני, שבאחרת תאבדו, כלכם. אף אחד מבני הכהנים לא חוזר אחורה. בני, עד כמה התדרדרתם. עד כמה עמוק נתנו את עצמכם לכוחות השטניים. רק אני יכול להיות משרתך, ולא אחר.
נתתם את לבבכם לעולם והסרתתם גם חוץ מכאן, בגדי שלי. אף אחד מהם לא רוצה ללבש את הבגדים הכהניים האלה. לכן אני שולח אליכם כוהן זה, שהוא מספיק לי, ביןכם. הוא יעבור ברחובותיכם וברחובות העיר שלו גטינגן, כדי שתיפל טיפה מדמי על הארץ הזאת ואוכל להרחם על ערים אלו.
תוספרו לכם. כן, השליח הקטנה שלי כבר הייתה צריכה לעשות עבורכם הרבה זבחים בזמן זה, זמן החסד והתשובה הזה. היא לא מתלוננת, אלא חושבת על סבלי, הסבל הכבד הזה שאני חייב לסבול דרךכם, בני. התעוררו! אני, ישו המשיח, רוצה להיות עםכם שוב. פתחו את כנסיותיכם לי. אין עוד חיים במקומות הקדושים האלה.
אני רוצה להעלות אותן, הכנסיות האלו, ומעל הכל אני רוצה להעלות אתכם. אתם בני הכהנים היקרים שלי ושבעתם לי אמונים אלו. כמה אנחנו חושקים אחרי לבבכם, כמה. הלכו אחרי ואחרי האמת שלי. הלכו באותיותי ולא תרדפו אחרי הבחורים שלי, השליחים והכהנים שנבחרו על ידי.
זו תקופה של רדיפה. אבל אתם, בני הכהנים שלי, אל תרשו להמשיך לעשות זאת, חטא זה הקשה שאחר כך משקיע בלבבכם. עד כמה הוא קשה בידיים. אנחנו רוצה לחיות אותכם ואנחנו רוצה לקרוא לכם בזמן החסד הזה: שובו לשולחני הקודש! שם תמצאו מנוחה בי, בלחתי, בגופי.
את הלחות הזו אני רוצה להטמיע מחדש בידיכם. דברו את מילותי, מילים של קדושת, בכל ברורות ובהגייה המדויקת. לא יוסר אף אות אחת ממנן כפי שהיה לפני.
אני אוהב אותכם ואנחנו רוצה לספר לכם: אז, כאשר תבואו לקדושתי הקודש של התשובה, אנחנו אשמור עליכם. כן, רק נגע בשולי כיסי וברגע זה אנחנו אחזיק אתכם בזרועותי, כי אני אדוניך ואלוהים, רבך,כן, גואלך.
אהבת אלוהים תמשיך לנצח. אך גם התהום הזו היא נצחתית. סור מרא העבירה ופתחו לטוב, אדונכם, משיערכם.
ברכתי אתם, ילדי הישר שלי, שמתמידים בכל אמונה, ושלוכים אחרי אמתי ולא רוצים לוותר. הכינו עצמכם ללכת אחר צעדיה האחרונים עד בואי. תמיד אתם מוגנים. לא ימוש ממנכם לרגע אחד, ואימי תישקן בלבבכם תמיד ותגנו עליכם בכל דאגה.
כנסייתי הקדושה לעולם לא תחרוב גם אם תרודו, גם אם תקפו ותהיללו, כי אז אתם מהילים אותי, בני הכהנים שלי, ולא שליחי, אני עד הגבול. ועתה רוצה לברך, להאהב, להגן ולשלוח אתכם לעולם. ברוך אתם, בחירתי, בטריניטי, בשם האב והבן ורוח הקודש. אמין. אם קדושה שלי ביקשה לכל המלאכים ובורכת אותכם איש איש כברכה אחרונה. לקחו ברכה זו והוליכו אותה לעולם. אמין.