גברתנו אמרה: "מלאך, קח את עטך." ברכתי אותה בחג מולד. היא נודדת ומאירה: "בזכות זאת נתן לנו תודה ליישו, ילד האלוהים. אני רוצה שזה יהיה השנה בה הלבים יאחדו באהבה קודש; במשפחות, בשירותי, בכנסייה ובעולם. זה יכול להיות רק אם הלבבות פונים לאהבה. בלב האדם נלחם כל הקרב בין טוב לרע. שטן אינו רוצה שהדבר יידוע. זו החופש הבחירה שקובע את גורל העולם. קורא לך באהבה, כמו שאני קורה לך לקדושה, כך שיוכל הרעה להיכרע ובןי יכול לחזור בכבוד." שאלתי, "האם את רוצה מהמסעות החדשות?" "בואי להבין, בת קטנה, משרתי בלבבות שאוהב�ים, ולא בכל הסדר של העולם. הודעתי אליך על אהבה קודש היא המפתח שפותח ליבו הקשיח. זה הוא הסיבה שבגללה צריכה להיות כל מאמץ לכיוון זה - לחיות ולפזר אהבה קודש. רק כך תצליחי. מחלתך היא דרך להביא חסד לשירות, מה שאמתי לכל הצלב של אלה שמשרתים אותי. התעלות של השטן איננה צלב אלא מלחמה רוחנית. עתה אני נותנת לך את ברכתי הראשונה של שנה חדשה."