סן תומאס אקווינאס בא. הוא אומר: "תהילה לישו."
"האם אתה מרגיש טוב יותר?"
מאורין: "כן."
"אלוהים איתך. אני רוצה לשתף עוד הבנה עם אותך. יש הפרש בין להיות קדוש לבין להיות קדוש. האדם הקדוש נכנס לחדר הראשון--הלב הנקי של מרים. הוא צמא לאלוהים, אך יש לו עדיין אזורים רבים של אהבת עצמי בליבו. אחת הפחיות ששרטן מטיל על כך היא רצון הנפש להיות ידוע כקדוש. ברור שכל נפש בחדר הראשון יש לה ניסיונות ייחודיים. הוא צריך להתפלל כל יום שהם יהיו מראים לו. רק בדרך זו יכול הוא להשתפר."
"החדרים השני והשלישי הם אלה שמעמיקים את הקדושה ומשלים את הנפש באהבה קודש. כאשר זה קורה, רוחו של האדם הופך לשקט. כשהנפש מתקדמת לחדר הרביעי--היתכנות לרצון האלוהי--הוא נע לעבר ההקדשות. הוא חושב פחות על איך אנשים, מקומות ודברים משפיעים עליו. מוקדו הוא ברצון האלוהי של אבינו אלוהים."
"אין תהילה--לא סימן חיצוני--שמגיד על הקדשות האישית של הנפש. זה בין הנפש לאלוהים. אלא אם הנפש קדושה ראשונה, הוא לא רוצה בקדשות עם לב שקר."
רבים רוצים להיקרא קדושים, אך מעטים מגיעים למטרה זו באמת. הקדושה לא באת בתואר, תפקיד או קריאה, אלא בסימפליות ובענווה, כמו שיהואן דיגו היה.