(מרקוס) אדוניי השמיים, מה רוצה כבודך ממני?
(הגבירה) "אני רוצה שתהיה ממשיך בתפילה של התריסר הקדוש, לעשות קורבנות ולקיים הכל שאספתי ממך.
(מרקוס) "אני רוצה לבקש מכם להברך על כל אלה שפרצו היום, במיוחד החוטאים, אלו שהלב שלהם הקר ביותר, הקשה ביותר, האמון הכפוי ביותר, המוזנח ביותר; אנשים צועקים; חולים; כולם שאינם זקוקים לרחמי וזכורים. "
(הגבירה) "כן! אני מברכת את כל הנוכחים היום. תגיד להם לה�שיך בתפילה של התריסר הקדוש בכל יום ואני נתן להם חסדים רבים".
(מרקוס) "מה רוצה הגבירה ממנו היום?"
(הגבירה) "בני, אני המלכה ושליחת השלום והגבירת הצרות. אנכי באתי מן השמים שוב, להזמין אתכם לתפילה, קורבן וצומא.
אני רוצה ליתן לכם הרבה הודעות חדשות, אבל לא יכול לעשות זאת, כי לא חייתם את ההודעות שאספתי ממך כבר. בני, חיו בהודעותי! פזרו את הודעותי בכל העולם! פזרו את ספר התגלותי עם בני כאן לכל העולם. אל תשתיקו את הודעותינו, אלא פזור אותם לכל העולם, לכולם שאתה פוגש.
אתה ידעת את הספרים של חיי, שנקראים 'עיר האלמונית של אלוהים'. גליתי אותם לבתי הקטנה סורור מריה מאגרדה. בשל קשיות הלב של האנשים והעמים, "אוצרות" גדולים ובעלי ערך אלה נשארו מוסתרים ומבורים באפליה ושכחה במשך שלוש מאות שנים עד שילד נולד, ילד זה שיודיע את כל זאת לעולם. כן, הילד הזה, הילד הזה, אותו ציפיתי לו לפני שלוש מאות שנה, נולד ב-12 בפברואר 1977. זו בתי הקטנה שפה, ודרך אותה אני מדבר אליכם ומניח את הודעתי.
כאן ביאקארי יתמלאו כל בקשותי; כולם תורתו וכל הופעותי. כאן יתממש הכתר של כל ההופעות וההתגלותות על פני האדמה.
כאן יתממש הניצחון של לבי הבלתי נטמא, שם אקים את ממלכת אהבה שלווה ורחמים בלבבות בני אדם, וממנה תפשט אור אלוקתי המיסטית בכל הארץ הזו וכול העולם.
אני אשנה מקום זה לגן של הקדושה הטריניטריוס, ואבון כאן את מצודתי הגדולה, האמיצה, שתישאר לנצח, וכאן, בני ואנוכי נשתקע לעולם.
פה ימצאו כל אחד מרפא; לכל אחד יש למצוא נחמה והנחה בצערם. פה תיבשו כל הדמעות. פה יקבלו כל הלבבות אור, חן ושלום. פרי הגאלות של בני וגואלתי, ואז אמלא את כל הנשמות באֱלוהים>.
בני, אם לא קרה ניצחוני זה רק בגללכם. אם ההבטחות הקודמות שלי לקבוע שלוו על הארץ טרם התגשמו, זה רק בגללכם. כי אתם לא תפלתם. כי אתם לא צמתם. כי אתם לא השמעתם לכל מה שאֱלוהים ביקש ממך דרך אני, בהמשגותי, ניצחוני נדחה ונעכב עד מאוחר יותר. עם זאת, סבל גדול משפיע עליכם בחייך היומיומיים; רבים נוספים נשמות עשויה להתאבד... אחרים עשויה לעצב, אם אתם שיש לך עוד אהבה קטנה לי, לא תעשה יותר תפילות, יותר קורבנות, ויותר כפרה.
זה מה שאני רוצה מבני: שהשבוע הקדוש הזה, הפסחא הזו, יהפוך לך זמן של תשובה. התשוב! השתנה! אם אתם משתנים ומקימים בקשותי, אֱלוהים יעלה. הוא יציב שלוו על הארץ ויציב ניצחון הלב הקדוש ביותר של ישוע ושלי לב ללא דופי>.
השתנה! השתנה! זה מה שאֱלוהים מצפה ממך דרך אני, והזה גם מה שאני מצפה ממכם.
אני מברכך אתכם כעת".
המשגת של אדוני ישוע המשיח
(מרקוס) "אדוני ישו, מה רוצים מלכותו ממני?"
(אדונינו) "רציתי שתמלא את כל אשר אמרתי ואת שאמה שלי ביקשה ממך עד עתה.
(מרקוס) "כן, כן אדוני! אעשה הכל שאתה רוצה ממני. מה רוצים מלכותו מאנשים אלה שנמצאים פה היום?"
(אדונינו) "רציתי שתתן לי את קולך, כדי שאוכל לדבר לאהבתי עמי. בא! דבר!"
'מארחי'! (הודעה -מרקוס: כאן אדוני ישו מתכוון אלי. הוא תמיד קורא לי 'מארח', כי נבחרתי להיות 'נפש קרבן' שצריך לכפר על חטאי העולם עםהם) דבר לילדי ואמור להם
לב האלוהים העז והנצחי ינצחו!
לב האלוהים הנצחי והרחום ינצחו!
לב האלוהים הצער ומנוצח ינצחו!
זרוע העז שלי, ברגע שנקבע על ידי האב, תדכא את שטן, אחריו ואת כל אלה שמשרתים אותו בעולם הזה. הוא ישמיד ממלכותו, כאילו קסם, כאילו כישוף, יראה עצמו, משעה לשעה, ללא דבר, בלי הכוח שהוא מתגאה בו כנצחון בטוח על העולם.
אוי ילדי! לב הקודש שלי מעולם לא היה גדול כך בעולם כמו פה! רחמי פה יורד עליכם כגשמים. טהרו את נשמותיכם. הטהר אותן מכל הרע ונתנו להם חיים בחסדי; חיי אהבתי; חיי רחמתי!
אני רוצה שראשון השבועות אחרי הפסחה יוחג כמחול של רחמי, כמו שאמרתי לך דרך בתי, פאוסטינה קובאלסקה. גם אני רוצה שתבלו את שבוע הקודש בתפילה והמדיטציה על עינויים ואלי ומעונות אימי. ביום החמישי הטוב, אני רוצה צום באהבה. גם אני חושק בשקט כדי שתוכל להתבודד עם אמי, שלא יכלה לומר מילה, בצער תחת הצלב שלי. כך שאתם תוכלו להרהר בכל כאב, בכל עינוי בגופו הקודש ביותר שלי.
הילדי! זה מה שאני רוצה ממך: קדושה! קדושה! קדושה! אהבה! אהבה ואהבה!
כבר עייף לי ילדי שואפים לשרת אותי ואת העולם. אני רוצה קדושים! חסרים לך קדושה! חסר לכם ההחלטה עלי ועל אימי! זה הסיבה שהלב של אביק הקודש כה עצוב. כי אין להם החלטה עבורכם. אין קדושה.
שמעו אותי! השמיעו לאמי! כי כאשר היא מבקשת אתכם בשמי, זו בגלל שאני רוצה שאתם תגיעו לחסדים הנדרשים לשרת אותי באהבה, אמונה ונאמנות דרך חסדיה, אהבתה והסרותה של אימי.
המשיכו להתפלל עבור האב יוחנן פאול II, כי הוא נציגי על הארץ*. כל התפילות שלכם עבורו תוענקנה לי כשתתקרב שעת מותך. אני מבטיח לכם זאת!
גם רוצה שתשמעו לאימי, אשר מדברת אליכם דרך משרתינו הבחורים, החוזים שלנו, הנפשות המבורכות שלנו, הנביאים שלנו, המפוזרים ברחבי העולם, ובעיקר דרך בני הזקונים שלנו ש כאן, והוא מעביר לך נאמנה במשך יותר מ-10 שנים את כל רצונותינו.
כמו אלה שהשמיעו לי השמעו לאבי. מי ששומע לאימי, שמוע אלי! ומי ששומע למקס תאודוס, שומע לאימי! מי שלא שומע לו, לא ישמע לאימי, לא ישמע לי, ולא ישמע לאבי. רוצה שתשמעו להודעות שאנחנו נותנים לכם כאן ביאקאראי! ואת השולחן האחרון של הישועה שאני נתן לך, והמעגן האחרון שאני משליך עבורכם. לאחר זה, לא אעביר עוד הודעות אלו לעולם. אחרי הופעת זו {מיהקרי), אין יותר.
לכן ילדיי, הזמן שלכם נגמר! יש רק מעט מאוד נקודות נותרו, כמה גריסות חול, לסיים את זמנכם! היותם מהירים כמו טיגריס! תהיו גמישים כמו עיט וקדמו בנתיב התשובה שלכם, או שתאבדו!
החזיקו באימי! אל תשלחו את תפילתה מהנפשותיכם! החזיקו בתפילת אימי! תפללו אותה בהקדשה, נאמנה, כל יום, ואני מבטיח שאעניק לכם את החסדים שאתם צריכים כדי להישאר נאמנים לי ולהגיע לישועה.
גם רוצה שתקראו בבקשותי שהעליתי לבנתי מרגרט מריה אלקווק, אחותה יוסף מננדז, אחות פאוסטינה וסורוריה מאגרדה.
בני, אם תעשו את כל זה, לבי יצליח.
ברוך אלהים על אלו שמקבלים אל ביתם את ספרי חיי אימי 'עיר אלוהים' המיסטית!
אני מברך אותך עתה בכל החסדים של לבי הקדוש".
(מרקוס) "אדוני ישו, תולעת קטנה זו שלך, העבדה הנמוכה ביותר, הענייה והמסוכנת ביותר שלך מבקשת ממך: ברוך את החולים ואת אלו שבאו כאן עם הלב הרחוק ביותר מיך. יודעו אהבתך ורחמתך! השיב סגנים, במיוחד אתאיסטים; השיב אותם שנקשרו לתרמילים; תהיו נשמותינו חיות לילה ויום ברגליים שלך, מתים מאהבה אליך, מושתחין ואוהבים אותך, דרך אימי הקדושה ביותר.
(אדוני) "כן יהי! אנכי מברך אותך בשם האב, הבן והרוח הקודש".
(מרקוס) "אמן! רוצים מלכותיכם עוד משהו ממני היום?"
(גברתנו) "כן! אנחנו רוצות לספר לך שמחר, ובעוד כל ראשון של החודש, מרגע זה ואילך, תראה את בן זוגי הטהור ביותר קדוש יוסף ותקבל ממנו הודעה!"
(מרקוס) "קדוש יוסף?
(גברתנו) "כן! צפו לנו באותו זמן מחר.
(דיווח - מרקוס) אז הם עלו לאט אל השמים עד שהם נעלמו במרחק העצום של הרקיע.
*הערה: מה שאמר אדוננו בהמשגה זו מתייחס בלעדי לכתב הקודש יוחנן פאולוס II. ההערה הזו לא חל על הכתבים הנוכחיים.