יום שבת, 2 בספטמבר 2017

הסעודה האחרונה.

האם הקדושה מדברת לאחר המיסה הקרבתית הקדושה בטקס הטרידנטיני לפי פיוס החמישי דרך כלי הרצון שלה, הכניעה והענווה ובתה אן.

בשם האב, הבן ורוח הקודש. אמין.

היום, 2 בספטמבר 2017, חגגו את סעודת גברתנו עם מיסה קדושה קרבתית בטקס הטרידנטיני לפי פיוס החמישי. המזבח של מריה היה עשיר בתפאורות וורדים בצבעים שונים ואזמרות לבנות. מזבח הקרב היה מעוטר בפרחי יופי ונרות. המלאכים נעו לתוך ולמחוץ במהלך מיסה קדושה קרבתית במזבח הקרב גם במזבח של מריה. המנטל של אם האלוהים היה לבן ומעוטר ביהלומים קטנים רבים. אף תפילתה, אותה היא נישאה בבקשה, הייתה לבנה.

גברתנו תשאיר דברים היום, ביומה של כבוד: אני, אם האלוהים האהבתי, אם המלכה וניצחון ומלכת הוורדים של הרולדסבאך, מדברת היום דרך הכלי הרצון שלה, הכניעה והענווה ובתה אן, אשר נמצאת כוללת ברצוני ואומרת רק את המילים שמגיעות ממני היום.

עדרי הקטנים האהובים, המאמינים האהובים והמטיילים והמאמינים מהקרוב והרחוק. אני, אם האלוהים האהבתי, אתן לכם היום הוראות חשובות לחייה העתידיים שלכם.

בני מריה האהובים, אוהבת אותך מאוד ואני סובלת עמכם בזמן זה. האמונה אבודה לרובם. הם לא מאמינים עוד באלוהות השלושה אחדית. גם אין להם אמון שאני, אם השמים, יכולה להוות דרכים ולהנחיל אותם. הם אינם בורחים אל ליבי הבלתי נודע. אף שאינם מקדישים עצמם ללבי זה, לבלי נודע. לעומת זאת, האנשים הללו דוחקים אותי לצד ומעליבתני ואף מצחיקים עלי.

הם אינם שמים לב לאהבה שאני, אם השמים, הראיתי להם. הם משימים אותי למקום האחרון בחייה שלהם.

איני נוכחת בבתי הכנסת המודרניים. פסלי גבריאל מרים כבר הוסרו.

הכוהנים אינם מציגים יותר את תיאור הקרב של צלב בנו ישוע המשיח על מזבח הזבח. הם חוגגים את הארוחה על מזבח העם ומשתקפים לגבי בני. הושלכתי מחוץ לבית הכנסת הללו. העם מוטעים, כי הם נלקחים להאמין שוועטיקן II נכון וכדאי לשמע לו. אין שאלה אם זה אמת.

כל זאת משמעות: לא יכולתי יותר להפיץ הגנה על ילדי. זה מריר לי. לכל מאמין בודד, אב השמים קבע את דרכו שלו, שבו אוכל ללוות אנשים. בדרך זו לא יכולה ללוות אותם היום, שכן הם דחו אותי.

הם הולכים אחרי רצונם והרצון הזה איננו רצונו של אב השמים. הרצון העצמי לעיתים קרובות משמעותו שהם טועים ודרך זו אינה נכונה. השטן יכול לתפוס את האנשים בכל מצב. הוא יכול להראות להם דרכים שגויות, אותם הם לוקחים אחר כך. הדרכים הללו לרוב קשורות לסבל רב שאותם עליהם לשאת. אז גם אם השמים סובל, ואכן יותר מאשר אמא ארצית סובבת עבור ילדיה. זה לא קל להבין זאת, יילדי האהובים שלי.

אם ילדיכם יטו לשולל, אתן סובלות, אהובותי האמהות. ובעוד כך, עליך לאפשר לילדיכם חופש ללכת בדרכיהם. אל תמנעו מהם ולא תקחו אותם בכוח לדרך שלכם, שאותה חשבתם.

היו מודעים שיום אחד תצטרכו למסור אתם לידי האב השמימי, כלומר כאשר הם גדלים ויצאו מבית אביהם וביטחון. יאמרו לכן: "את לא מבינה, אמא היקרה, אנוכי הלך בדרך שלי, כי גדלתי ולא צריך עוד את עצתך." על טיות אלה, אהובותי האמהות, לא תוכלנה ללכת עימם. עליכם ללמוד למסור אותם. עליכם ללמוד להתפלל ולזבח רק עבורם ולא לקבוע את דרכיהם.

כשילדיך יוצאים מבית האב, לאתן יותר אחראיות, אלא האב השמימי. גם הוא רואה את טיות ילדיכם והוא מאפשר להם ללכת.

רק האב השמימי ידע את הזמן שבו יישר את ילדיכם ומה עליו לגרום להם כדי שימצאו את הדרך הנכונה, דרך האמת.

זו, אהובותי האמהות, לא תוכלנה להבין, כי רק האב השמימי ידע את העתיד. זה לעיתים קרובות נראה שונה ממה שחשבתם. לא תוכלו לצפות לעתיד. רק האב השמימי לבדו יודע כאשר המועד מלא.

לכן התמידו, התפלל וזבחו עבור ילדיכם, כך שיום אחד הם ידעו את האמת ורצו ללכת בדרך הנכונה, דרך האמת שאב השמימי קבע ממעלה.

גם אתן, אהובותי הילדים, טו לפתע לשולל. לא התאמנתם באף אחד שטעו. הלכתם ברצון שלכם ולא הקשבתם לרצונו של האב השמימי. זכרו שהרשות גם לילדיכם לטעות ולהטות. לא תוכלנה ללכת עימם בדרכים אלה, הבנו זאת נכונה ופרשו מיד ילדיכם בזמן זה.

זאת רצון אמי השמימית הקרובה אליך. רק כאשר אתם נפרדים, יכולים להתפלל ולהקריב.

אבל עליכם להיות משוכנעים שיום אחד ילדיכם יושעו, שתפללתכם תהיה פרי וגם סבלייכם. אתם רוצים לראות אותם פעם נוספת בגלוריה הנצחית. זה צריך להיות מטרתכם. עליכם ללמוד לסבל מהכאב של הפרדה.

אני יודעת כאמי השמימית שזה יהיה קשה לך. אבל אביכם השמיימי דורש זאת ממך. באו למקום מנוחתי, כי אהבתי שלכם לא תסתיים מעולם.

וא כך אני מברכה אתכם היום, שבת הקנקל, עם כל המלאכים והקדושים בטריניטי, בשם האב, הבן ורוח הקודש. אמן.

אתם מוגנים ואוהבים מנצח. חשבו על אהבתי זו וראו שילדיכם יכולים לסטות. אמן.