יום חמישי, 24 באפריל 2025
קבלו את רחמי
הודעה מאדוננו ישוע המשיח לאחות אמפולה בניו בראונפלס, טקסאס, ארה"ב, בתאריך 10 באפריל 2025.
ילדי,
אני הוא הרחמים של האב המתגלם, ישוע שלך, אשר מדבר אליכם.
“רחמי האל הם בלתי נתפסים.”
אתם מבינים מה זה אומר, ילדים קטנים שלי, כל מה שנכלל במילים הקצרות האלה? ומה צריכה להיות תגובת נפשכם להן?
רחמי אינם יודעים גבול. הם משתרעים מעולם לעולם. הם מכסים את כל הברואים, חודרים למעמקים, מזדקרים לגבהים. קלים כמו ליטוף, עוצמתיים כזרם שוטף, עצומים כשמים וימים.
פורי ומלאי ברכה. מביאים שלום וריפוי.
מושכים אתכם כמגנט ללב האב.
רחמי הם בלתי נתפסים.
אי אפשר לתפוס אותם, להקיף אותם בתודעתכם, ילדים שלי. הרחמים שלי פועלים מחוץ לגבולות הזמן. הם תמיד נוכחים ותמיד פעילים. לא מתעייפים בהבאת תקווה ואור וכוח כדי להתפייס עם האב, לקרבת כסאו, ליבו. לחזור אליו ולהיות מסוגלים לומר “אבא, אבי” שוב.
רחמי אינם חולשה.
האם זו הייתה חולשה, ילדים שלי, לסבול את סרוך העולם המכוסה בחטא, לסבול בשקרים, בגידה, שנאה של אלה שבשבילם באתי? האם זו הייתה חולשה לסבול את הבוגד? לסבול את השוטים, הקוצים, המסמרים והחנית? האם זו הייתה חולשה, ילדים שלי, לסבול את הנטישה המוחלטת של האב בשעת הכאבי שלי?
האם זו הייתה חולשה שהלב שלי ינוקב פתוח, שכל הדם והמים שלי – עד הטיפה האחרונה – ישפכו בשבילכם?
האם זה היה חולשה, אהובי?
לא.
להכיר אותי פירושו לאהוב אותי.
לאהוב אותי פירושו לעקוב אחריי.
לעקוב אחריי פירושו לציית לאב.
לציית לאב זה להניח את כל ישותך לרצונו.
זו אינה חולשה, ילדים שלי.
אני האלוהים שלך, אשר רואה לעומק.
אני מכיר אותך. כל אחד ואחת מכן. אני יודע את המאבקים שלכם, הכאבים שלכם, הצער שלכם, המאמצים שלכם, הנפילות שלכם, החטאים שלכם. אני רואה הכל.
ואני רואה לאן העולם הפך. מה שהכנסייה שלי הפכה להיות. אני רואה, ילדים, אני יודע.
אם אני, אשר רואים ויודעים הכל, ואתם מכירים אותי, מעוניין להעניק רחמים בלתי מוגבלים בזמנים אלה, מי אתם שאתם מסרבים לקבל אותו?
אם אני, אשר יודע כל דבר, שמור חסדים ורחמים מיוחדים לתקופות האלו, האם זה לא בגלל שאני יודע שאתם זקוקים להם?
ילדי, אלוהיכם אינו עושה דבר בעודף.
כמה מכם מסוגלים לקבל את רחמי, עזרתי, בגלל שאתם חושבים שזה חולשה – דילול של נזירות, הבנה מוטעית של הצדק שלי?
יקירי, צדקתי מלווה את רחמיי. הם מאוחדים. הם אחד. יש להם מקור זהה - לב האב – העובר דרך לבי המנוקב, הנתפס על ידי ליבה הטהורה של אמי.
צדקתי ורחמיי נובעים מהאמת שאני הוא.
ילדי, בדיוק כמו בעולם הגשמי כל פעולה, תנועה, יש לה תגובה, כך בחיי נפשותיכם, כל תנועת הנפש שלכם גוררת אחריה תוצאה – טובה או רעה, המובילה אתכם לאור או לחושך, לאחדות איתי או להפרדה ממני, לקדושה או לגאונות.
התוצאה הזאת, ה"תגובה", היא צדק. צדקתי יכול לפעול מידית או להתעכב, אבל הוא תמיד פועל.
צדקתי הוא גילוי של אמת. הוא מביא לאור את כוונות הלב. רחמיי הם גם גילוי של האמת שלי. זה מביא את האור שלי על הלב ועל המצב, כדי שהלב יוכל להכיר במצבו ולא יפחד לבקש עזרתי.
רחמים וצדק.
הם אחד, כל אחד זרוע של האמת שלי, של האור שלי.
שניהם מחבקים אתכם.
אמרתי לבנתי פאוסטה – בנתי היקרה [חיוך] – שהזמנים הללו הם זמני רחמים הקודמים לזמן של צדק גדול. 1
כן, ילדי.
עכשיו זה הזמן לרחמים.
אני, בצדקי המרחם שלי, רואה את המחלה, הצער, הבורות של רבים מבנַי, ורואה את הבגידה בכנסייתי, ומעשי אויבי מתפשטים יותר ויותר – החלטתי שזה הכרחי לתת לבני זמן מיוחד לרחמים.
ילדי, אני חוזר לכם על מה שאמרתי קודם:
אני רוצה רחמים, לא קרבנות. 2
ילדים שלי, הקרבן המושכל לאבי הוא לקבל את רצונו. לקבל מה שהוא, באהבה וחוכמה שלו, מכין לכולכם.
הסיגוף הגדול ביותר, ילדי, הוא להניח את הרצון שלכם, מחשבותיכם וקריטריונים שלכם, תאוותיכם, למרגלות הצלב איתי, ואיתי, להציע אותם לאב.
זה השלילה העצמית המושלמת ביותר. 3
הנטישה שחוויתי.
ההקרבה שהבאתי על הצלב כדי להשיג את ישועתכם.
“ישוע, אני בוטח בך.”
אב, אני מקבל.
אני מקבל את רצונך בשבילי.
אני מקבל את הזיקוק שאני צריך כדי לחיות באור שלך לנצח.
אני מקבל לקבל כל מה שהאהבה שלך שולחת לי.
אני מקבל את הצדק שלך.
אני מקבל את הרחמים שלך.
האב יודע מה אתה צריך, מתי אתה צריך אותו, איך אתה צריך אותו.
והאב, רואה את העוני ואת הצער של בניו – רואה את ההדבקה הגואה בכנסייתו וכיצד זה יפחית ואף יהפוך לחסר תועלת את רבות העזרות שהקים בכנסייתו, ואיך זה ישאיר את בניו חלשים, נשואים בנטל, מבולבלים, מכוסים בבערות – רואה כל זאת, וכיצד זה יגדל ויפשט וידביק את כל תחומי חייהם, באינסוף החוכמה והרחמים שלו, שלח לכם עזרות מתמשכות 4 – טל שמימי – כדי לעזור, לנחם ולחזק אתכם.
האם לא הבנתם? ילדים שלי, האב שולח לכם, מעניק לכם, תרופות אלה, כדי שאולי עדיין תקבלו את עזרתו ואת חסדו, למרות החדירה לכנסייתי שמחסמת כל הזמן את אורי ואמיתי. 5
האב יודע מה אתם צריכים.
וכיוון שבניו חייבים ללכת בעמק הדמעות, לסבול את הסערה הנוראה של הזעם והשנאה של האויב, לסבול את הכאב הנורא שמחכה לפעולתי, לסבול את שעת הדין, כך הקים זמן זה כזמן הרחמים, השעה הגדולה של הרחמים.
קבלו מתנה זו, ילדים. היא ניתנת כי היא נחוצה.
אתם מסנוורים למצבכם ולצורך שלכם.
יקיריים שלי, אני רואה כל המאמצים שלכם לרצות אותי. הכל שאתם עושים; כל מה שאתם מתפללים; וכל מה שאתם חושבים זה מה שאני מבקש מכם. 6 אל תתנו לתשוקה הזו [לרצות אותי] להתעוות, ילדים שלי. הניחו את התשוקה הזו באש האהבה והרחמים שלי. הניחו אותו על הצלב, והציעו אותו לאב יחד איתי.
ילדים שלי, בשעה זו מה שצריך הוא אמונה, אמון, ונטישה עצמית.
תנו ללי לפעול בכם.
תנו לי לטהר אתכם. תנו לי להוביל אתכם בתפילה שמשיגה הכל. 7 תנו ללי להדריך אתכם. תנו לי לסדר כל הדברים בחייכם לפי התוכנית של האב.
ישוע, אני בוטח ביך.
האם מתחילים להבין את הכל שמכילים המילים הפשוטות הללו שהוזנחו בקלות על ידי רבים?
ישוע, אני בוטח ביך.
ילדים שלי, איני מבקש מעט אמון. אני מבקש את כולו.
שתסמכו עליי בכל דבר.
שאתם נותנים לי זאת שמגיע לי בזכות.
במילים אלה יש מעשה של קבלה לרצון האב. אתם מניחים את לבכם בשלי, כדי שאוכל להדריך אותו ולהחזירו לאב.
ישוע, אני בוטח ביך.
נתתי לכם את המילים האלה.
נתתי לכם את דמותי 8 כסימן שאני איתכם.
כתזכורת למה שהשגתי עבורכם. כמרפא לייאוש ולייאוש האויב רוצה לשעבד אתכם בהם.
לבתי מרגרט מרי 9 הראיתי את ליבי, עצבו, כאבו ואש האהבה ששורפת אותו.
לבתי פאוסטִינה 10 הראיתי מה זורם מלִבִּי, מה שהשגתי עבורך.
שניהם נובעים מאהבתי אליך. 11
שתיהן מתנות של רכות האב ודאגה תמידית שלו.
שני סימנים, תרופות ועזרות יעילות לשעה זו.
ילדים שלי, קבלו את המתנות הללו.
קבלו את רחמי. קיבְּלוּ את צדקי.
ילדים שלי, התבוננו באהבת האב שאיפשר ללִבִּי להיקרע על ידי חנית כדי שהמים המצילים יזרמו ויטהרו אותך.
הנחתי את עצמי כולו בידי האב, ברצונו – אמון.
צייַתְּי לו וקיבלתי את המשימה שהטיל עלי - הִסָלְמוּת.
ובכך יצאו מימי החן והרחמים לנקות ולטהר את ילדיו, להציל אותם ולהחזיר אותם לעצמם.
עשו כפי שעשיתי, ילדים שלי.
האמינו ברחמינו.
צלבו את רצונכם.
תנו לאב לפעול ולעבוד בתוככם, כדי שהמים הזורמים מלִבִּי יוכלו להיכנס ומלאים שלכם.
ילדים שלי, בשעה הנוראה הזאת של חושך אני מבקש שתקבְּלו רחמי.
את ההבטחה שהבטחתי לבתי פאוסטִינה אני מחַדֵשׁ לכם שוב. 12
זו לא הבטחה ריקה.
חזרו בְּתשובה על חטאים שלכם, על עבודה זרה שלכם, על מחסור בתקווה ואמון, על מחסור באמונה, על גאווה שלכם.
קחו את הצלב שלכם, ילדים שלי הקטנים ועִקבו אחרי.
דרכי היא קשה. הדרך שלי מלאה בסלעים וקוצים. הדרך שלי לעתים קרובות מלאה בערפל וחוסר ודאות אנושי. אבל זו היחידה שמגיעה ללב האב. ואתה צועד בה יחד איתי.
האב יודע כמה דרך קשה הזאת הפכה. וכמה הנשמות שלכם זקוקות לאור ותקווה.
ולכן הוא העניק לכם את החסד של טהרה באמצעות מעשה החרטה וקבָּלת רחמיו. כניעה של כל הישות שלך לרחמיו.
אל תִדחו רחמים שבצדק ניתנים לכם, ילדים שלי.
בואו לרחמים האלה. זה המקלט שלכם לימים אלו.
הרשו לרחמי לשטוף את נשמתך.
תנו לו להגיע לכל חלק בגופך.
תן לו שליטה עליך.
וברחמים האלה תמצאו כוח לקבל את רצון האב בשבילכם.
ברחמים האלה תמצאו אור ותקווה, ביטחון באהבתי אהבה. הביטחון שאתם שלי.
ברחמי שלכם אתם טוהרים.
ברחמיי תתחזקו.
בְּרַחֲמֵי רַחֲמִים שֶׁלִי תִשָׁמרוּ.
בְּרַחֲמֵי רַחֲמִים שֶׁלִי תפסיקוֹ להיות עבדים ותתחילוֹ להיות בנים ובנות.
בְּרַחֲמֵי רַחֲמִים שֶׁלִי תכירוּ את מעשי האָב.
בְּרַחֲמֵי רַחֲמִים שֶׁלִי ינתן לכם כל מה שתצטרכוּ.
בְּרַחֲמֵי רַחֲמִים שֶׁלִי תתאחדו איתי במנחתִי הגדולה.
אֲנִי הוּא רַחֲמֵי האָב.
אֲנִי הוּא הצֶדק של האָב.
לְכוּ אֵלַי.
אַל תִפחֲדוּ.
תסתכלוֹ עליי, סמכוּ עליי.
השלימו את עצמכם אלַי ותעשו הָרֵסט ואני אדאג לשאר.
לְכוּ למים של רחמי וִשׁתו, כבו את צמאונכם.
בואו.
אני אוהבת אותך, אל תפחד.
ישוע שלך,
רחמי האָב שהתגשמוּ למענכם +.
(כתוב באנגלית.) (הערה: הערות השוליים לא נאמרו על ידי אלוהים. הן נוספו על ידי האחית. לפעמים ההערה היא כדי לעזור להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסויימים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים כשאמר.)
הערה מאת האחות אמפולה:
הופתעתי מכמה דברים בהודעה הזאת.
היא באה במהירות וללא כל אזהרה מוקדמת, וזו הייתה חריגה מהרגיל.
זה מרגיש מאוד צפוף, כל משפט כמו זרע, עמוס בפירות לעתיד, ובכך דורש השתקפות כדי לקבל את כל מה שהוא מנסה לתקשר. בפעם הראשונה שקראתי אותו, נראה קצת קשה להבין הכל מה שהוא אומר לנו. אבל בכל פעם שאני חוזר וקורא אותו, זה נראה יותר ברור.
בזמן הכתיבה, הרגשתי שישו היה רציני, לא מתייחס אלינו כאל ילדים קטנים שניתן לתת להם רק "חלב ודבש", אלא כמבוגרים - חיילים - הזקוקים למזון מוצק ומזין כדי להילחם ולהמשיך בדרכו. מזון שצריך ללעוס אותו. גם כמו מישהו שמכין אחר לקרב ונותן לו את הכלים והנשקים הדרושים.
הרַחֲמִים שלו לא מובנים כראוי בימינו - וכמה זה חייב להיות מכאיב עבורו. אנחנו רואים את שני הקצוות של האמונה וההבנה ברחמים שלו.
מצד אחד, הצגת רחמי אלוהים כאילו הם מבטלים את הצֶדק שלו, ואפילו חטא מותר בשם "רַחֲמִים".
מצד שני, מאמינים שהעוצמה העצומה של צֶדק האָלֹהִים משאירה מעט מקום לתקווה ברחמים שלו.
נראה לי שבמסר הזה ישוע פונה לשתי הטעויות הללו ומנסה לעזור לנו לראות את האמת של רַחֲמִים שלו, האיזון הנכון בין רַחֲמִים לצֶדק.
גם להעביר לנו שחיים נטוש לרַחֲמִים שלו בעצם לא מיועד לחלשים בלב. זה דורש שיתוף פעולה אמיתי של ילדות אך בו זמנית גברי עם רצונו של האָב, כשהוא משלים את עבודתו בנו.
(1) יומנה של סט. פאוסטִינָה, מס' 1588 “בברית הישנה שלחתי נביאים נושאים ברקים לעמי. היום אני שולחת אותך עם רחמיי לעם העולם כולו. איני רוצה להעניש את האנושות הכואבת, אלא לרפאה, לוחצת אותה אל ליבי הרחום. אני משתמש בעונשים כשהם עצמם מכריחים אותי לכך; ידי מהססת לשלוף את חרב הצדק. לפני יום הדין אני שולחת את יום הרחמים.”
(2) הוֹשֵׁעַ 6:6 “כִּי רָצוֹן אֶהֱוֶה וְלֹא זֶבַח, וִידַעֲתִי אֱלוֹהִים מִנְּסָכוֹת.” ומט 9:13 "לֵכוּ לְמדוּ מַה־זֹאת דִּי בֶרֶץ רָצוֹן, וְאֵין זֶבַח חֲפָצִי. כִּי לֹא בָּאוּ הָלכְתִּי לִקְרוֹא צַדִּקִים, אֶל־סוֹנְאִים.”
(3) השוו קטכיזם הכנסייה הקתולית, 1435: “…נטילת הצלב על עצמך מדי יום ובעקבות ישוע היא הדרך הבטוחה ביותר לכפרה." ראו גם 1430, 1450.
(4) הבנתי זאת כמשמעות כל החסדים כמו התגלויות, דיבורים פנימיים, חזיונות, ניסים, המרות פתאומיות וכל החסדים הנסתרים אך האמיתיים מאוד שרבים רבים חווים. אלו הם מעורבותו הישירה, מיידית והאישית ביותר בחיינו שמגיעה לנו בנוסף לאמצעי החסד הרגילים כמו הסקרמנטים.
(5) זה לא שהכנסייה עצמה חוסמת את אורו ואמיתתו, אלא מה שחדר לכנסייה הוא מה שחוסם ומעמעם את האור והאמת של האל.
(6) הדגש מושם על ה"תחשוב". אני מבין שהוא רוצה להעביר לנו שאנחנו לעיתים קרובות חושבים שאנו יודעים מה הוא מבקש מאיתנו, אבל פעמים רבות זה רק הרעיונות שלנו, ההבנה שלנו. ייתכן שמדובר בדברים טובים, אך אולי לא במה שהוא רוצה באותו זמן.
(7) התחושה שלי היא שהוא מתייחס לתפילת השתחוויה. אני מבין זאת כמשמעות תפילה הכוללת מעשה של אמונה, תקווה, אהבה, ציות לקבלת רצונו, להיכנע לאהבתו ורחמיו - להעניק לאלוהים את מה ששייך לו בזכות. התפילה בה הנשמה מונחת לרגליו ומזהה אותו עבור מי שהוא באמת, לא מפחד, אלא מאהבה ואמון מוחלט.
(8) דיוקנו של הרחמים האלוהיים כפי שניתן לקדושה פאוסטִינָה קוואלסקה. יומנה מס' 47-48 – “צייר תמונה לפי הדפוס שאת רואה, עם החתימה: ישוע, אני בוטח בך. אני מבקש שתמונה זו תיערץ תחילה בכנסייתך ואז בכל העולם. אני מבטיח שהנשמה אשר תיערץ את התמונה הזו לא תאבד. כמו כן, אני מבטיח ניצחון על אויביה כבר כאן בעולם הזה, במיוחד בשעת המוות. אגונן עליה כעל הכבוד שלי." מס' 326 – “מבטי מתוך הדיוקן הזה הם כמו המבטים שלי מהצלב.”
(9) מרגרט מרי אלוק, נזירה צרפתייה שקיבלה את ההתגלויות של הלב הקדוש של ישו בשנים 1673-1675.
(10) פאוסטִינה קובלסקה, נזירה פולנית שקיבלה את התגלויות הרחמים האלוהיים בשנות ה-1930.
(11) הוא מתייחס לשתי ההתגלויות גם יחד, של הלב הקדוש של ישו ושל הרחמים האלוהיים.
(12) הוא מדבר על הבטחה בנוגע ליום ראשון מרחמי האל: יומן, מס' 699 – “בתי, ספרי לעולם כולו על רחמיי הבלתי נתפסים. אני רוצה שהחג של הרחמים יהיה מקלט ומעון לנשמות כולם, ובפרט לחוטאים העניים. ביום זה עומקים עצומים של רחמי הנדיבים שלי פתוחים. אני שופך ים שלם של חסדים על נשמות אלו הניגשות למקור הרחמים שלי. הנשמה שתלך לכומר ותקבל את קודש הקודשים (ביום ראשון השני של הפסחה) תקבל סליחה מלאה מחטאיה ועונשיה. ביום זה כל שערי השמיים דרכם זורם החסד נפתחים. שלא תפחד אף נפש לגשת אלי, גם אם חטאיה יהיו כמו ארגמן. רחמיי גדולים עד כדי כך שאף מוח, בין אם של בן אדם ובין אם של מלאך, לא יוכל לתפוס אותם לנצח נצחים. כל מה שקיים יצא מעומק הרחמים הנדיבים ביותר שלי. כל נפש ביחסיה אליי תתבונן באהבה ובמרחמיי לנצח נצחים. חג המרחמים צמח מתוך עומק הנינוחות שלי. (139) אני רוצה שזה יחוג באופן רציני ביום ראשון הראשון אחרי הפסחה. האנושות לא תמצא שלום עד שהיא תפנה למקור הרחמים שלי.”