יום רביעי, 17 בספטמבר 2025
הוא לא שלי
הודעה מאלוהים האב לאחות אמפולה בניו בראונפלס, טקסס, ארה"ב, בתאריך 2 בספטמבר 2025
כתבי, פלורסיטה.
מה עלי לכתוב? (1)
רק את אשר אני מצווה, ורק את אשר אני מצווה.(2)
כתבי שבקרוב תראו סימנים בשמיים ובארץ ובמים. (3)
אל תיטעו. לשטן יש כוח להטעות ולגרום לסימנים שטחיים [נראה לעין] המדהימים את ילדיי, ו – נותנים דרור למה שהם רואים – לאפשר בלבבם בלבול וספק.(4)
ילדים, זו הסיבה שאני מוביל אותך בדרך הקשה של אמונה חזקה ועמוקה. האמונה שמעבר לנראה ומובן. האמונה שהיא העוגן היחיד שלך בסערת הבלבול שאתם חיים בה.
תהיו בשלום.
תראו דברים רבים, ילדים. תשמעו דברים רבים. דברים דרכם האויב ירצה לפתוח אתכם ולנתק אותך מדרכי.
ילדים, הזמנים הגיעו למלואם וכל מה שמתגלה הוא חלק מתכניתי.
כמה אזהרות שלחתי לכם, ילדים.
כמה דחתה אותן בחוסר אמון ואמרת, "אלוהים לא מדבר כך; אלוהים לא יבקר את הכנסייה שלו, ולא את הכהנים שלו, ולא את ההיררכיה בדרך זו …."
לא, ילדים, אתם טועים.
מי מלבד אני יכול לשפוט ולהזהיר ללא משוא פנים או הונאה או אינטרס עצמי?
מי יכול להזהיר אותך לגבי מה שעומד להתמודד איתו, רק אני לבדי, שאני מעבר לכל זמן ומרחק, אני שיודע כל רגע ובוחן כל לב?
האם תגדירו לי גבולות אז?
לא, ילדים.
צניעות, צניעות, צניעות.
אם אתם רוצים לחיות באמת, תצטרכו לחיות בצניעות.
אמרתי לך שהטינוף של השטן נכנס, הפך מושרש ותפס את הכיסאות של שליחיי.
איך פיתה שטן את המלאכים כך שיעקבו אחריו? איך הוא פיתה את חוה ואז את אדם?
בערמומיות, חצאי אמיתות, רוח של מרד וגאווה עטופה בצניעות.
ילדים, שימרו על עצמכם.
בעדינות ותחכום חדשים ומתוחכמים, הטיל האויב את תוכניתו להרוס כל מה ששלי הוא, להרוס את הכנסייה הקדושה שלי, המחסן שהוקם כדי להגן על ילדיי ועל האמת שלי.
אם ידעתם, ילדים, עד כמה עמוקה הרעה הזאת, הייתם נחרדים. והייתם מבינים מה אמרתי לכם.
זו הסיבה שכדי שתוכלו לראות את השחיתות, להריח את העשן המסריח, לשמוע את השקרים ואת התרמיות הדקות, כדי שתראו כוכבים נופלים מהשמים: הכמרים והבישופים שלי, שאמורים להיות מדריכים ומאור לילדיי הקטנים.
די! שלי ינתן, ילדים. אל תפקפקו בזה, אל תשכחו את זה.
איש אינו מלגלג בי, ילדים.
האמת תזרח כמו שמש הצהריים, שלפניה דבר לא יכול להסתתר.
כשאני אומר לכם, ילדים, שהכוח בכנסייה שלי נגזל ונמצא בידי האויב שלי ו"ילדיו", אני מספר לכם את האמת שאתם לא רוצים לשמוע או לקחת בחשבון, אבל שאתם צריכים לקבל.
האמת הזו, ילדים, היא ההגנה שלכם, כי היא פותחת אתכם לשפע חסד שאני שמרתי עבור שעה זו.
אשרי אלה המקשיבים לקולי ובלב צנוע מביאים את מחשבותיהם, רציונליזציותיהם ואמות המידה שלהם לרגלי ומקבלים את האור שאני נותן לכם בשעה זו.
השעה הזו ייחודית, ילדים. מאות שנים הכשירו אותה. הודיתי לכם עליה דרך פיהם של הנביאים שלי, דרך פיו של ישוע שלי ודרך הפנינה היקרה שלי.(5)
היושב על כסא פטרוס אינו שלי.(6)
שימו לב והתעוררו. אל תתבלבלו ואל תיכנעו להטעיה.
שקלו את המעשים.
חשבו על מה שמקדמים.
שימו לב למה מתירים.
בדקו מה נענש עליו.
שקלו מי נרדף.
זאבים בעור של כבשים שנכנסו לא רק לעדר שלי כדי לפתוח בפיתוי והפרדה, אלא עכשיו מתנהגים כמו רועים ומדריכים.
ילדים, הרועים הכוזבים האלה אינם מובילים אתכם לרצוני. הם אינם מובילים אתכם לגן עדן. אל תלכו אחריהם.
התרחקו מהם כאילו היו משהו טמא.
תתפללו עבורם, כפי שהישוע שלי התפלל מן הצלב, וכמו מרים הקדושה עשתה למרגלות הצלב, וכן אני מבקש מכל נשמה נדיבה לעזור לנפשות הללו שאבדו בינתיים.
ילדיי האהובים, בניי הקטנים, אני מראה לכם מה אתם עומדים בפניו. כדי שתשארו יציבים בי, בתוך ליבי שאוהב אתכם.
כדי שתוכלו לעמוד בפני אלה ותחבולות עתידיות.
תסמכו עליי. אני יודע מה אני עושה ומאפשר.
היו בשלום. בלי פחד.
מי שבוטח בי, ומוותר לעצמו בענווה לרצוני, לא יינטש לעולם.
אתם ילדיי, קיומכם הוא תוצאה של אהבתי. אני רציתי, ילדים, שתתקיימו, כדי לשפוך לתוככם את אהבתי, שתוכלו לחיות איתי לנצח נצחים.
כמה שאני אוהב אותכם.
אביכם משגיח על כל אחד ואחת מכם.
אביכם מביא את תוכניותיו למימוש ולנצחון.
אביכם מכין את צבאו; הוא מאמן ומחזק אותו.
אביכם ייתן לכם כל מה שאתם צריכים, כשאתם זקוקים לו, ואיך שאתם זקוקים לו.
תסמכו עליי. לא תתאכזבו.
כן, ילדים, השעות האלה נוראות. הן קשות מאוד. מוחצות בגוף, בנפש וברוח.
אבל זו השעה שלי. וכל מה שקורה בה הוא בידיים שלי, זה ברצוני שלי, זה באישור שלי.
אל תפחדו. הישארו איתי.
באמונה, בענווה ובציות.
קבלו את האמת שאני מוסר לכם ואפשרו להניב פירותיה בנפשכם: פירות שלום, של ויתור עצמי, של עוז רוח, של צדקה, של ציות אמיתי.
אל תפחדו, ילדים.
הישארו איתי. ראו בעיניי. הקשיבו באוזניי.
אתם ילדיי ויורשיי. אל תשכחו זאת. (7)
הישארו בי.
אני מברך אתכם, בני ליבי.
כל אחד ואחת מכם. המשפחות שלכם. האומות שלכם.
שתירד ברכתי כטל נחמה ועוז רוח ואור לאוהביי.
שתירד כקריאה לתשובה למי ששכחו אותי.
ויהי כרעם על אלו השונאים אותי, כאזהרה ותזכורת כי אני ה'. אין אחר.
בידי כל הברואים.
לי הכוח והצדק.
לי השלטון, לי התהילה.
כל יפל לרגלי בשעה המועדת.
יהוה,
אדוני אלוהי הצבאות,
אלוהים של הנביאים והאבות,
אלוה ריבון על כל הזמנים וכל האומות,
דיבר. (8)
אָמֵן. (9)
הודעה זו הוכתבה לאחות בספרדית, ותורגמה על ידה לאנגלית.
הערה: הערות השוליים אינן מדוברות מאת אלוהים. הן נוספות על ידי האחות. לעיתים ההערה נועדה לסייע להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסוים, ולעתים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים או גבירתנו כאשר הם דיברו.)
1) בכל פעם שאדוני מתחיל הכתבה בצורה זו, שבה הוא מצווה אותי לכתוב, ויש תגובה מיידית "מה עלי לכתוב", זה נראה לי תמיד כהכתבה רצינית וחמורה יותר. אלוהים שמצווה את משרתו לכתוב. מרגיש מאוד שונה מאשר כאשר הוא מתחיל באומרו, “כתבי לבניי”, או "בני האהובים".
2) החזרה על הביטוי האחרון הפתיעה אותי, אבל תפסתי זאת כאישור: כלומר, מה שכתוב כאן הוא רק מה שהוא עצמו הכתיב.
3 לא קיבלתי הסבר בהתייחסות לנבואות אלה. הבנתי את המילה הזו כמסמנים או אירועים שנראים כמו פלאות או גורמים לתדהמה.
4) ההבנה שלי לגבי השימוש במילה "שטחי" היא ש, למרות שלשטן יכול לעשות "פלאות לכאורה" על ידי מניפולציה ותחבולות, הפלאים האלה הם בטבעם “שטחיים” מכיוון שכייצור בעצמו, לשטן יש גבול ליכולתו. ניסי אלוהים הם ניסים אמיתיים; הוא היחיד שיכול באמת לברוא או לשנות משהו במהותו. ה"ניסים" של האויב זמניים והם רק מניפולציות על דברים קיימים. אבל הם נראים, נשמעים ומרגישים אמיתיים. מכאן התעקשותו של אדוני שתהיה לנו אמונה המסוגלת לעבור מעבר למה שהחושים תופסים.
5) אם המבורכת שלנו. כאשר הוא אומר את המילים האלה, זה נעשה בעדינות ובאהבה רבה, כמעט כאילו מחייך.
6) מילים נוראיות אלו. קשה לכתוב אותן בגלל ההשלכות שהן נושאות. הופתעתי שלא נאמרו כרעם. אלא, כאמת שנאמרת בלי סנסציונליזם או שנאה, אך בכל זאת בלתי ניתנת לעיקוף. כמו שאבא מסביר משהו קשה לבנו, ומנסה לגרום לו להבין מצב חמור מאוד שאי אפשר לסתור אותו כי זו המציאות. רק אלוהים בעצמו יכול לומר את הדברים האלה בצורה כזו. גם הופתעתי שהאדון לא מזכיר את שמו. אני תופסת זאת כמכוון. כאילו אפילו לא נותן לו הכרה מינימלית, כאילו מתעלם ממנו. אינני יודעת איך לבטא זאת במילים.
7) נאמר בכובד ראש רב, כאילו מזכיר לנו את הדיגניות הגדולה שהוא מעניק לנו כילדיו ואת האחריות העצומה שיש לנו כיורשיו לחיות כמו שהוא מבקש, להגן על שמו ולהעביר את רצונו וליצור דוגמא למלאו.
8) סיום זה מאוד חגיגי. הוא שונה באופן בולט מתיאורים אחרים כשהוא מסכם באומרו “אביך שאוהב אותך”. כאן הוא מדבר בתור האל שלנו. מזכיר לנו מי שהוא. באמצעות השימוש ב”יהווה, צבאות”, הוא מזכיר לנו את כוחו ואת כל הנסים וההתערבויות שעשה למען עמו בעולם הישן; ומזכיר לנו שזה אותו האל שימשיך להתערב בזמננו. כאשר הוא אומר “אלוהי הנביאים והאבות”, הוא מזכיר לנו שהוא האדון של ההיסטוריה, ושוב ושוב שולח את עזרתו, דבריו והדרכתו לעמו. וכשהוא אומר "אל ריבון על כל הזמן ועל כל העמים", זה תזכורת שהכל כפוף לו. הוא אחראי. הוא מכוון את ההיסטוריה. לו יש תוכנית שלא ניתן לסכל אותה. ואז, כאשר הוא אומר “דיבר”, זה כמו רעם. מאוד חגיגי וסופי. מה שהוא אומר לנו בהודעה הזאת חשוב ועדין מאוד. אז הוא מזכיר לנו גם בתחילת ההודעה וגם בסופה שהוא האל. לו יש הסמכות לדבר.
9) כשהוא אומר את המילה הזו, אני תופסת אותה כ”חותם” חגיגי למה שאמר זה עתה. כמשהו שהופך “חרוט” בשמיים ובארץ. כהבטחה שתתממש בוודאות. אנחנו אומרים "אמן" בקלות ובהסחת דעת, אבל כאשר הוא אומר את זה, זה נשמע אחרת לגמרי. יש רק ארבע אותיות, אך זו מילה גדולה מאוד בגלל מה שהיא מכילה.