הבקר, ביקרה אותי גברת קדושה לבושה בלבן. היא אמרה: "בואי, אגלה לך דבר שאינך יודע עדיין."
היא לקחה אותי למקום שמיימי, שם נכנסנו לגן. היא אמרה: "הסתכלי על התינוקות הקטנים." מכיוון שנמצאנו במרחק מסוים, לא יכולתי לראותם ברור.
בהתקרבנו יותר, הגברת הקדושה שמה רכה ורדה בהירה, דומה לקנבס, על מה שהראה כמספסת, ומסתתרת את התינוקות מהמבט.
שאלתי אותה: "האם תוכל לפתוח זאת כדי שארא את התינוקות?" היו אלפים ממנו.
היא ענתה: "לא, הם מוסתרים. לא יכולתי לגלות אותם עוד. זה הגנה שלהם. אני חייבת להגן עליהם ולדאוג להם. הם מחכים."
שאלתי אותה: "מה הם מחכים?"
היא ענתה: "הם צריכים לחכות עד שיהי' אדוני רחום אליהם."
אמרתי, "הם כה חמודים וצעירים. אבל הם לא עשו כל דבר. הם כה תמימים."
באותו הרגע הבנתי שאלות אלה הקטנות כולן הלכו לעולמן ללא טבילה.
אמרה האישה הקדושה, "אני מראה אותם לך כדי שתתפלל עבורם ותשחרר את נשמתם ותרים אותם לאלוהינו."
התפללתי לכל אחד מהם והרימתי את כלם ליישו אלוהינו כך שיהיה רחום עליהם.