ילדים יקרים, מרים האימהקולה, אם כל העמים, אם אלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת החוטאים, והאם הרחמנית של כל ילדי הארץ — הנה, ילדים, גם היום היא באה אליכם כדי לאהוב ולברך אתכם.
ילדים, עמי הארץ, לבי מלא צער ועיניי עייפות מכל המכוערות שהם נאלצים לחזות על פני האדמה הזו! מדוע הפכתם להיות כך? זהו אינו גן העדן שאב שנתן לכם!
זה נכון שישנם מקומות שבהם נופלות פצצות, אך בשאר העולם, שבו לא נופלות פצצות, מתנהלת מלחמה סמויה. הביטו סביבכם: שריפות, בתים קורסים, אפילו הילדים הצעירים ביותר הפכו לתוקפניים — אין לכם דבר חסר; חזרו בתשובה!
שוב אני פונה להורים: "אל תפטרו שטויות; דאגו לילדיכם, ילדיי הקטנים ביותר! למדו אותם אהבה וכבוד לאחיהם ולאחיותיהם. האם אתם מסוגלים לכך? אם תתבגרו מעט בעצמכם, אולי תצליחו!"
אתם רואים, ילדיי, אתם לא מהווים דוגמה טובה לקטנטנים שלכם; כמעט ולא חולקים עוד ארוחה אחת לשולחן, כל אחד אוכל לעצמו, אין'כ דברים שנאמרים בשיחה, ולעתים קרובות אתם הולכים לישון בלילה מבלי לומר לילה טוב, ולעתים קרובות אתם מתעוררים בבוקר מבלי לומר בוקר טוב.
מה קרה לכם? הייתם’מוסחים על ידי הגאדג'טים הטכנולוגיים שלכם; אתם רוצים לצפות ולדעת הכל על כולם. זה’טוב להיות סקרנים, אבל לגבי דברים אחרים — לגבי תרבות; שם’הסקרנות שלכם צריכה להיות ממוקדת — לא בצפייה בכל הגאדג'טים האלה כדי לראות מה אדם אחד או אחר עושה.
פעם, המשפחה הייתה מתכנסת סביב הטלוויזיה; עכשיו כל אחד הולך לדרכו. אתם כבר לא מוצאים שמחה בצפייה במשהו יחד; הפכתם’ם לשקטים, וצעד אחר צעד, פתחתם את הדלתות לרווחה לשטן, והוא הוביל אתכם שולל.
תשתוחו, חזרו לנתיב שישוע הראה לכם, וילדיי, הקשיבו לנשמה — מלכת הנשמות!”
תהילה לאב, לבן, ולרוח הקודש.
ילדים, אם מרים ראתה את כולכם ואהבה את כולכם מעומק ליבה.
אני מברך אתכם.
התפללו, התפללו, התפללו!
גבינתנו הייתה לבושה בלבן עם מעיל שמימי; היא עטתה על ראשה כתר של שנים-עשר כוכבים, וחושך היה תחת רגליה.