כשנכנסתי לכנסייה למסת קודש של יום ראשון, אדוננו ישוע הזמין אותי להצטרף אליו בחדר העליון.
הוא אמר: "אנשים לא מבינים שאת נשמה קטנה שמנחמת אותי מאוד בכל פעם שאני מזמין אותך לבוא לפני נוכחותי הקדושה במהלך סבלי. זה משמעותי כל כך עבורי שנשמה קטנה יכולה לחולל שינוי גדול, כי את רחמנית ופשוטה מאוד".
אדוננו היה נסער מאוד כשאמר: "כמה העולם פוגע בי. תראי את האסונות שקורים. הייתי רוצה לזעזע את העולם ולהגיד לאנשים שאני קיים, אבל הם דוחים אותי. הם לא מאמינים בי. אפילו מהגרים, נוצרים או קתולים, מרים נגדי, הם דוחים אותי, הם כבר לא עובדים אותי. כמה כואב לי לצפות בזה".
"האם אנשים לא לומדים מהאסונות הרבים שקורים לעיתים קרובות כל כך עכשיו? משהו אינו תקין — הם חייבים להשתנות, אבל לא אכפת להם. אנשים חיים בעולם בחוסר אחריות כזה".
"מה שאני רוצה הוא שאנשים יחזרו לאמונה ושתהיה להם אמונה גדולה בי. אין אלים אחרים מלבדיי. בסופו של דבר, כולם באים אליי כדי להישפט."
"היום אתם הולכים למפגש תפילה. התפללו עבור אלה שאינם מאמינים, כדי שהם יתרגשו ויתגיירו/יחזרו בתשובה. פה ושם אדם מתרגש והוא מחליף את דתו, אך לעיתים רחוקות מאוד."
אדוננו היה עצוב מאוד כשאמר: "זה כל כך קשה עבור אנשים להשתנות/לחזור בתשובה, כי יש יותר מדי טכנולוגיה ויש יותר מדי התקדמות בחיי היומיום שלהם. אנשים מעדיפים לסגוד לדברים הללו, לבלות בכיף ולחיות את חייהם מבלי לדאוג לנשמתם. לא אכפת להם מהנשמה שלהם."
"זה קשה מאוד כשבן אדם הולך לעולמו פתאום, ואין לנשמה הזו דבר להציע לי. אנשים רבים ימותו, והם ימשיכו למות בגלל האירועים הרבים שקורים בעולם. התפללו עבור אלה שימותו כדי שעדיין אהיה רחום כלפיהם."
"ולנטינה, אני יודע שאת סובלת רבות למעני, ואת מגישה לי נשמות רבות. לו רק יכולת לראות כמה נשמות עלו לשמיים לרגל עלייתה של אמי. השמיים שמחים כל כך. זוהי שמחה גדולה בשמיים."
"נשמות רבות כל כך עלו לשמיים, כולל כמה שהיו אמורות להישאר בבית התהרה עוד מעט זמן, אך הן נסלחו בגלל חג כה גדול. הן שמחות לראות את המלכה, מכובדות בצורה כל כך יפה"
דמיינו את שמחתן של נשמות אלו. כל הסבל שהיה להן על פני האדמה נלקח מהן. אם הברוכה עומלת קשה מאוד כדי להביא נשמות לשמיים. היא האם של כולם.
היום גם אדוננו דיבר על כך שהוא פגוע עמוקות מהמחווה המפריעה של ביצוע סימן השלום רגע לפני קבלת האיכריסטיה.
הוא אמר, "זה פוגע בי מאוד בכנסיות, כשאנשים נעים ולוחצים ידיים, ונוצרת הפרעה. אך ההפרעה מגיעה ממש לפני שמוגשת האיכריסטיה הקדושה. זכרו, כולכם חוטאים. כולכם צריכים ליפול על ברכיכם, להתחרט ולבקש ממני להיות רחום. אך לאף אחד לא אכפת מכך כי הכנסייה כבר אינה מלמדת את האנשים זאת."
"ולנטינה, לא משנה מה, המשיכי להטיף לאנשים לחזור בתשובה ולהתפייס, לסלוח זה לזה. סליחה היא חשובה מאוד, מאוד. אנשים רבים מתים כעת ללא סליחה. הם יאלצו לשלם על כך את המחיר לאחר מכן."
"אני יודע שאת מגישה לי את כל האנשים והנשמות, אך שוב אני מבקש ממך להגיש לי אותם בחזרה, ואני אחלק אותם במקום נזקק, דבר שהוא חיוני מאוד לעולם כעת, בנקודה זו."
אדוננו עדיין מנסה למנוע את המלחמה.
הוא אמר, "זה מאוד מתוח, במיוחד עם אמריקה, ורוסיה עקשנית מאוד, כמו גם אומות אחרות. כל הסימנים ניתנו לאנשים. אם הם אינם רואים, הרי שהם חייבים להיות עיוורים, במיוחד עם גלי החום בחלק אחד של העולם, שיטפונות במקומות אחרים ובצורות."
גם אדוננו היה מוטרד עמוקות מהדרך שבה אנשים מקבלים אותו במיסויי הקודש.
הוא אמר, "אנשים הולכים לקבל אותי ללא וידוי — פשוט כהרגל."
"ולנטינה, אל תפחדי. דברי ובקרי את האמת לאנשים. איש לא יכול להזיק לך, כי את שייכת לי. הם צריכים לדעת את האמת."
אמרתי: "אדוני, אתה כל כך טוב ורחום, באמת סולח לאנשים".
הוא אמר, "אני סולח, ואני אוהב את כולם, ללא קשר לאמונה שלהם. כשהם באים אליי, אני סולח, אבל הם חייבים לחזור בתשובה ולהישאר באמת איתי, ולהאמין בי."
אדון, רחם על כולנו.