יום ראשון, 26 במרץ 2017

ההודעה של אדוני אל אדסון גלאובר

היום שמעתי את קול ישו שאמר לי:

האם לא תנחמי?

קחו את כתר הקוצים שלי, נשאו את הצלב, ונתנו לעצמכם להיות צלובים למעני, כדי לתקן את הביזויים של שרי שאינם נודעים תודה ולא מרדנים.

אלה שרודפים אותך אינם רודפים אותך אלא אותי. אלה שהם מבקרים אותך ומציאים שקרים עליך הם גם אלו המבקרים ומכעיסים אתי. בני, העבודה הגדולה והקדושה דורשת כאבים גדולים וסבלנות. ללאם לא תוכל העבודה להחזיק בחותמת האלוהיות, הסימן שבא מעלה, מאלו שנבחרו על ידי אלוהים. העולם נמצא במצב של היסטריה עצומה, היסטריה חיפוש אחר סיפוק ומשהו נעים. האם אין עוד מי שאוהב את אלוהים? האם אין עוד מי שמתגאה בקדושה?

איפה הקדושה והטהרות בלבם של אלה שהם טוענים לשרת את אדוני? איפה היא נעלמה, כי לא מצאתי אותה? מילים ריקות הן מה שאני שומע מהשפתיים הרבות; מילים שהולכות למוות ולא לחיים; מילים הכובתות את הלהבה שעדיין בוערת כדי לגבור על החושך; מילים הפוגעות ומענישות אלה המחפשים אותי ונמנעים, כי הם דומים.

אין דבר שיימסק זמן רב, אין שקר שתגבר אי פעם את האמת. אני מביא אל פנים את הריקבון של הגאווה, ואעשה לגאה לבכות בזמן השמחה והשמחה.

אשר הכין הכל יראה את היום החג באורו, אך לא יצליח לנצל אותו. עם נשימתי, זה יהיה סוף!

בוא אל לבי ולמד להיות אחד איתי. תנהלני תמיד ותוביל אותך. נכנס אל לבי. התפלל עבור אחיך ואחיותיך, שלא יזוזו על ידי הניסויים ולא יעברו אמונה.

אעשה רחצה כללית לטהר את האנושות. אטהר את המקומות הקשים ביותר ואגרום לחיים לצמוח שם שאפלה ומוות שלטו, אגדיל את קול היחיד עד שהוא ישמע, וללא ביטחון אתן להם כוחותי וחוזק שיגרש את האויבים הגדולים. על בקשות אמי, שמעתי את צעקות עמי, את שרידי הקטנים שלי, אותם היא מכינה באהבה ודאגה גדולה.

חזק! אלוהים לא נוטש אותכם. אני, האדון, לצידך ואברכך, נתן לך שלומי!