אמר ישוע: "עמי, רבים מכם מסרבים להכיר שהם חיים בזמני הקץ כאשר שלטון הרשעה יהיה בשלטון. הרשעות בעולמך הולכת וגוברת עם הזמן, אך בשל כך שהיא הדרגתית, קשה יותר לזהות אותה. אם תביטו היום לעומת לפני חמישים שנה, תוכלם להבחין השינוי באתייקה ובהשתתפות בכנסייה ביום ראשון. כאשר אתם מבטלים על קבוצות התפילה שלכם, זה קשה יותר לגרום לנוער להתפלל או לשמע פקודות הוריהם. חזיון הכנסייה הנרקבת הוא מה שאתם רואים בקהילתי כשההשתתפות יורדת, יש פחות כמרים שנוסחים ויש חסרון ביחס המסורתי לכבוד נוכחותו האמיתית שלי. השארית נאמנת תמיד תישאר ותוגן משערי גיהנום. עדיין יהיה מפלגה בכנסייתי בין הכנסייה השיסמטית שתלמד דרכים חדשות, לבין השארית הנאמנה שלי. גם אם מספר חברי קבוצת התפילה שלכם יורד, הישמרו והמשיכו בדוגמה הטובה שלכם. תפללו עבור הנוער ותעודדו את המשתתפות בכנסייה ביום ראשון בין בני משפחתכם. שאלתי האם יהיה עוד אמונה על פני הארץ כאשר אגיע, אז ראו בירידה באמונה סימן חי כי אתם בזמני הקץ."
ישוע אמר: "עמי, חלק מהכמרים שלי היום איבדו את זהותם בדרך שהם לבושים. כוהנים שמעדיין לובשים בירטה וקאסוק יחד עם צווארון רומי, נראים לעיתים קרובות על ידי אחרים כאנשים ישנים-מודע. הלבוש המסורתי הזה הוא זהות הכמרים שלי שהסתיע את אמונתם. כאשר הנזירות הפסיקו ללבוש את תפיריהן וכמה כוהנים לא לובשים לעיתים קרובות את לבושיהם, הם איבדו חלק מהתלהבות הדתית הקודמת שלהם. לפני שנים רבות אנשים זיהו יותר את הכמרים בבגדיהם המסורתיים, אך היום הם אינם מקבלים כבוד רב כמו קודם. זה גם הסיבה שזה קשה יותר למצוא קריאות כי צעירים וגברים ונשים צריכים דוגמאות תפקיד כדי להרגיש שאספירו להיות כהן או נזירה. רוב הקריאות מגיעות מהנחיה השמרנית באמונה שבה האדורציה היא תכופה. התפללו לקראת הכהונתו של הכוהן והאחות, והתפללו לכמרים הנוכחים להישאר נאמנים לקריי."