שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה השנייה
מ-6 עד 7 בערב †

ישו נפרד מאמו ומתקדם אל החדר העליון

הכנה לפני כל שעה

ישו האהוב! כפי שאני חלקת בכאב הפרדתו ובכאבה של אמו הנגועה, רואה אנוכי כי אתה בוחר ללכת אל שם קוראתך רצון אב. ואולם בן ואם מאוחדים באהבה שמקשרת אותכם לא נפרדים. כך, ישו שלי, אתה משאיר עצמך בלב אמו, ואימו האוהבת משאירה את עצמה בך.

ברכים אחד את השני, אתה, ישו, חובק את אמו בפעם האחרונה, מלא בה עוז בעמלה הקשה שצופה לה, נותן לה את הפרידה האחרונה והולך. אך פניך החלוש, שפתיים רעדות, קולך דוחק בכאב, כאילו רצית להתפרץ בדמעות כשאתה מתפטר, מגיד לי כמה אוהב את אמו וכמה סובל מכיוון שאתה חייב לעזוב אותה. אולם כדי למלא את רצון האב, נכנעים אתם מאוחדים באהבה לרצונו העליון הזה. כך אתם עושים תשלום עבור אלה שלא דואגים לרצון האלוהים בגלל קשר יתר לאחים ולחברים, או כי אינם יכולים לנצח את החוקיות והקדושה של האהבה כשצריך להם. הם לפיכך אינם מתאימים למצב הקדושות אליו קריאת האלוהים אותם. ישו, מה כאבים לאלו הנפשות שמגרשים את אהבתך מלבן כדי להיות מרוצים באהבה של הבריות!

אהבתי! בעוד אני כופר אתך, תן לי להישאר עם אםיך, לנחם אותה ולתמוך בה כשאתה הולך. אחר כך, לעומת זאת, אשיג צעדי כדי להגיע אליך שוב. אך למרות עצב גדול מאוד חייבי להבחין שאימי רועדת מפחד. כאבה הפרידה שלה כבדה עד שהקולה מת על שפתיה והיא אינה יכולה להוציא מילה; היא כמעט תעלף ומדברת במילים של יתרון באהבה: “בני, ברכתיך!” מה פרידה מכואבת, מרירה כמו המוות! מלכה נדחתת צערות! תן לי להרים אותך, ליבש את דמעותיה ולשתף בצערה הכאב.

אםי! לא אעזוב אותך לבד. הוי קחני עמך. ללמד אותי בשעה זו המכואבת כיצד להגן על ישו, לנחם אותו, לכפר ולראות אם צריך לשכב את חיי בהגנתו. אשאר שקט תחת מנתך המגינה. אך במבט אחד ממך אעוף אל ישו, אביא לו את אהבתך, רגשותיך, חיבוקים שלך, מאוחדים עם השלי, ואצמד אותם בכל פצעי שלו, בכל טיפה מדמו, בכל צער ובכל ביזוי. האהבה הרכה של אם ובתו שראה בכל סבל ירכך את כאבו. אז אמצא מחסה תחת מנתך המגינה שוב ואביא לך רכות אהבתו כדי לרפא את לביך המרוצץ מכאב. אםי, הליבי דופק חזק, רוצה ללכת אל ישו. בעוד אנחנו נושקים ידיים אימהיות, ברכני כמו שברכת את ישו ואפשר לי ללכת אליו.

י ישוע האהוב שלי! אהבה מראה לי את הדרך שאתה הולך בה. אני מתפשט אליך כשאתה הולך ברחובות ירושלים עם תלמידיך האהובים. אני צופה בך וראית אותך עדיין חיוור, ואני שמוע קולה הרך שלך. אך הוא נשמע כה עצוב עד שהוא חותך את לבבות התלמידים שלך והם מופתעים לגמרי. "זו הפעם האחרונה שאומר, שאתה הולך בדרך זו איתכם. מצביע על המקומות שבהם תיענשו ותיסערו ביותר, אתה ממשיך: "השמש של חיי שוקעת כשהשמש שוקעת בשמים; מחר בעת זו אני לא אשאר. עם הצהרה זאת, התלמידים הופכים לעצובים עוד יותר ונופלים לדממה. הם אינם יודעים איך לענות. אך אתה, ישוע שלי, מוסיף: "אומץ לב, אל תתערבבו! כאשר אתה מדבר כך, ישוע שלי, אתה מוטרד עמוקות. בקול רעד אתה ממשיך ללמד תלמידיך. לפני שאתה נסגר בחדר העליון (הצנאקל), אתה מחזיר פעם נוספת את המבט אל השמש השוקעת. חייך גם הוא מגיע לקיצו.-

אתה מציע את כל צעדיך לאלה שבאו ערב חייהם ונותן להם חסד לחזור הביתה בך. גם אתה כופר על אלה שאף על פי הצרות וההפתעות של החיים, סוררים לשרוף אלייך. אז תפנה פעם נוספת את מבטך מסביב ירושלים, מקום נסיכותך ומקום חסדך. אבל ירושלים כבר מתכוננת לצלב עבורך בתמורה לכל טובתך, מחדשים המסמרים לבצע רצח האלוהים. אתה רועש, לביך רוצה להתפרק. אתה סופד על נפילת העיר. כך אתה עושה תשלום לנפשות רבות קודשות אלייך, אותן בחרת עם תבונה גדולה כדי לעצוב מהן נסים של אהבתך, אך הן בוגדות דיין שלא להגיב לאהבתך ולתת לך במרבה הטעם את המרה.

אני רוצה לכפר עמך, כך להקל על יגון לביך. בלעדי, אני רואה שאתה חושש מהמחזה של ירושלים. אתה פונה מבטך כדי להיכנס לחדר העליון.

אהבתי! דחף אותי אל לביך, כך שתמרורו יהא לי ואשלם אותו לאב יחד איתך. אך אתה צופה בנשמתי במביטת רחמים, שופך עליה את אהבתך ונותן לים ברכתו.

הרהורים ומחוות

על ידי אב אניבלה די פרנצ'יה הקדוש

ישו עוזב במהירות את אמו, אף על פי שלבו הרך ביותר חווה התרגשות.

האם אנחנו מוכנים לזרוק גם את האהב�ות החוקיות והקדושות ביותר כדי למלא את רצון האלוהים? (נבחן עצמנו במיוחד במקרים של הפרדה מהרגשת הנוכחות האלוהית או מתפילה רגשית).

ישוע לא עשה את צעדיו האחרונים לריק. בהם הוא קידש את האב ובקש את יושיעת הנפשות. עלינו לשים בצעדינו אותה הכוונה שישוע שם—אומר, לזבח עצמנו למען כבוד האב ולטובת הנפשות. עלינו גם לדמיין שהניחנו צעדינו באלו של ישوع המשיח; וכמו שאינם עשה אותם לריק, אלא הכניס בתוכם את כל אלה של הבריות, תוקנת לכל טעותיהם, לתת כבוד הנאמן לאב ולחיים לכל הטעותות של הבריות כדי שייכלו ללכת בדרך הטובה—כן אנחנו צריכים לעשות זאת באותו האופן, לשים בצעדינו את אלה של ישוע המשיח עם הכוונות שלו.

האם נהלך ברחוב בעצימות וברגישות כדי להיות דוגמה לאחרים? כמו שהשוחה ישוע הלך, הוא דבר אל התלמידים מדי פעם, מדבר להם על סבלונו הקרב. מה אנחנו אומרים בשיחתינו? כשהזדמנות ניתנת לנו, האם עושים את סבלו של הגואל האלוהי לנושא שיחותינו?

בהבחין בשליחים עצובים ומפוחדים, ישוע האוהב ניסה לנחמם. האם אנחנו שמים במגעים שלנו את הכוונה להרגיע את ישוע המשיח? האם אנחנו מנסים לעשות זאת ברצון האלוהים, מזרימים באחרים את רוח ישוע המשיח? ישוע הולך אל הקנאקל. עלינו לסגור מחשבותינו, אהבתנו, דפיקות ליבנו, תפילותינו, מעשים, מאכל ומעשה בלב ישוע המשיח במעשה הפעולה; ובכך, פעולותינו יקבלנה את התנהגות האלוהית. עם זאת, מכיוון שזה קשה לשמור על התנהגות זו כל הזמן, כי זה קשה לנשמה לאחד מעשים שלה תמיד בו, הנפש יכולה לפצות בעמדת רצונה הטוב, וישוע יירצה מאוד. הוא יהיה השומר המזהיר של מחשבה בכל אחת, מילה וכל דפק ליבו. הוא ישים את המעשים כאסקורט בתוכו ובחוץ ממנו, מבט עליהם באהבה גדולה, כפרי רצון הטוב של הבריאה. אז כאשר הנפש, מאחדת עצמה בו, עושה מעשהיה עם ישוע, טוב ישוע ירגיש מושך כל כך אל אותה נשמה שיעשה את מה שהיא עושה איתה, מתגלגל העבודה של הבריאה לעבודת האלוהים. הכל זה תוצאה מטובה האלוהים, אשר לוקח בחשבון הכל ומשכר על הכל, גם מעשייה קטנה ברצונו של אלוהים, כך שלא ייגזלו מהבריאה דבר.

אוי חיי ואל כל, תנהלו את צעדיי, ובעוד אני דורך על האדמה, יהיו מחשבותי בשמים!

קורבן ותודה