בלילה הזה הופיע ישו לבוש כולו בלבן, ויום הולך הוא לבש תלבושת לבנה יפה מכסה את ראשו. נראה יפהפייה ומכובד, אך פניו היו של צער. הוא הציץ בקרבה לכל האנשים שהיו נוכחים בהשגחה. פתאום עיניו זרחו בהירות מלאות דמעות ואחת מהן הזלילה ממעלה שמאלית שלו יורדת על פניו. אמר ישו:
שלומי איתכם!
בני, נחם את לבי. אמור לאחיך להתפלל ולהתגלות. כאשר הודעותי ידועות לכל ילדי, נוחמת ליבי, כי רבים יחזרו אלי. אומר לכולם: שובו, שובו, שובו עכשיו. הוי אנושות, לא תסתלקו ממני. למה אתם הלוכים בדרך שהולכת לעבר הבור הגדול שם האש בוערת ובלעת הכל בלהבותיה הנרגשות?
ראה, בני, כמה וכמה חוסר תודה אני מקבל מאנשים. עשה משהו. התפלל והקרב את עצמך. לא תדרשו זכויותיכם, כי מה שתאבדו בעולם הזה למען ממלכתי, אך שמחו על מה שתקבלו בשמים, בחיים נצחיים. אני עדיין מחכה לקבלכם בזרועותי. ברכתי אתכם: בשם האב והבן ורוח הקודש. אמון!