יום ראשון, 2 באפריל 2017

ההתגלות האלוהית של אדוני ישוע המשיח

פגשתי את אהובי כריסטוס, ובעודו צופה אל עיניי ישר, הוא אומר:

אהבתי: תביט בתוך האדם ...

לאחר מכן, רואים אדם וכריסטוס אומר לי: "ראה כיצד האדם מתפזר מיד, ראה כיצד בחלל של רגע הרגשות עוברים מאהבה לשנא, מכבוד לבזיון, מחסד לדרישה, להיות טרף לחולשה גדולה בנשמתו. האדם נהיה חלוש יותר תכופות, לא רק גופנית אלא גם פנים. בכל דבר אפילו קצת בלתי צפוי, האדם גורם לחלשותיו לצאת."

בהתמקדות רבה צפתי באותו יצור ובמעשיו, ראיתי את הרגשות שלו וכיצד, בהתאם לרגשות, הכל באדם השתנה בלתי צפוי. פתאום, האיש הולך אל בנו, וברגע הפגישה הוא מכה אותו במילים, והבן על סף להגיב לאב ... כריסטוס מתערבב ואומר לבנו: ברוך אביך, חבק אתו ושלום, זכור שאתה חייב שלא להרוג כל יצור אנושי, גם במחשבה, בלשון, ברגשות או בחשיבה. הבן המשיך כפי שכריסטוס הורה לו לעשות, ואביו, במהומה ובבושה, נשאר חסר מילים; בהפתעה, הוא צפה בבנו שיצא, ודמעות יצאו מאותם עיניים.

כריסטוס אומר לי: "האם יודעת, אהובתי, כמה פעמים מתרחשת סצנה זו במהלך היום? הרבה, בכל רגע. וכמה יצורים אנושיים פועלים כמו אותו נער? אני יכול לומר לך שכמעט אף אחד, לא même אלה שמרגישים קרובים אלי ביותר.

כמה פעמים דיברתי על תורת האהבה! ואולם העולם אינו מכיר אותה כי האדם פועל בהתאם להרגשותיו וההתנהגויות שלו.

פתאום מופיע גבר אחר; הוא נראה כאדם שיש לו שלום רב, כיוון שאפיו השקט, דרך הליכתו משתקת שלום. ישוע אומר לי: "מה אתה חושב, יקרתי?" ואני עונה לו: "לו יש שלום גדול".

פתאום מופיע תמונה שונה: הגבר הולך שקט, אך לצידו מופיע גבר אחר שמדבר איתו, הם ממשיכים ללכת ולדבר עד שהדברים שאמר השני לא היו לטובת זה שעושה את הדרך בשקט. פניו התעוות והקולה שלו השתנה, אף הביטוייים שלהם היו שונים. ישוע אומר לי: "יקרתי, עתה תראה מה רק אני יודע ומה הופך יצור שמקרב אלי לבגד מלא".

אני רואה את הגבר אבוד בתלישות רגשית מוחלטת, מטה בחורבה ממנה הוא לא יכול לצאת. ענן אפל מכסה על לבו, המוח שלו, המחשבות שלו, חולף בכל גופו הרוחני והגופי. איברי המערכת העיכולה צבועים בכחול כהה ומרר עולה כאילו רוצה לקחת נתיב שאינו הנתיב הטבעי. ישוע אומר לי: "ראה את ההפרעה הגדולה של הרגשות בתוך האדם. סירובתי איננו סירוב טיפש; זה רצוני שהאנושות תגבר על להיות שקועים במה שהרגעי".

אני אהבה, אהבתי עולה מעל, אהבתי רוח, ובעקבות זאת היא מעשה אינסופי של

חיים וסדר. לכן אתם ילדי צריכים לחיות עם הצמאה לעלות על מה שרווחני כדי שהחיים יקנו ערך, יפייה ושליטה. אהבתי מארגנת, מושכת הרמוניה כך שתוצאות ומעשים יהיו עדות למה כל יצור אנושי באמת הוא.

כמו הגברים הנזכרים, הרגשות בגד בהם בשל השלטון של "האגו" שלהם ותמיד מינימיזציה של מה שרווחני, חשוף את העולם בו כל אחד אכן נע.

אהבתי היא עלייה, ומי שעולה לא הולך לבדו אלא באחדות, בקהילה, כדי ללמוד ולהבין עצמך לא בודד אלא מאוחד לשכנו.

קראתי לכם לחיות בי כך שתפעלו כפי שפעלתי, ולא בחזרה על מעשיו שלי, אלא בחיים את המעשים שלי. לקח, תזרמן, חיו, ביטאו את השינוי הפנימי שהעלה אותכם חזרה לגבהים של אהבתי, ללא זה לא תוכל להיות בני אדם טובים יותר, אמיתיים יותר, ולא העתק של סדרה של מעשים שממזערים מה שאתה: המעשה הגדול של האהב.

ישו מציב בפניי אנשים עם הבדלים גדולים: אחד עבה, אחד גבוה, אחר דק מאוד, אחר קצר מאוד בגובה, ואחר חולה או מת.

כל האנשים הללו שונים, אך שווים באספקט אחד: אף אחד מהם לא רוצה לצפות בישוע. הוא מדבר אליהם והם פונים את עיניהם. אני צופה בגבר שנמצא במצב גופני של מוות ואומר לו לצפות בישוע, אך הוא מסרב לעשות זאת, אין ברצונו, ובעודו כך חמתו תוקפת אותו. וישוע שואל אותי: "היקרי: מה אתה רואה בהם שהם דומים?" ואני עונה מיד: "הם לא רוצים לצפות בך או לדעת עליך", ויישוע אומר לי: "מה יש להם משותף איננו זה שנקרא לך, אלא מה הם מחביאים בעומק לביהם."

ישוע אומר לי: "האדם הקצר בקומה רוצה להיות גבוה כדי להיבדל מכולם האחרים, הוא לא מסתפק במה שיש לו. יצור אנושי זה חופר בכל דבר כדי לדעת מה קורה, מגביה את קולו כדי לשמוע, אך פניו ריקות, לבו בוער בגאווה וקינאה, הוא אומר שהוא חי ברוחניות, אך לא מכיר אותי.

האדם הגבוה מאוד רוצה לשמר שליטה על כל מה שקורה סביבו.

נוכחותו גורמת לו להיבדל, אבל זה לא מספיק, הוא רוצה יותר ויותר. הוא חי את אחיו ואחותיו, לא כי הוא אוהב אותם אלא כדי להתפרנס מבקורת; לבו בוער בגאווה וקינאה, נראה שהוא מתפלל בכל עת, אך זאת איננה המציאות, הוא קם ונופל, אין לו ידיעה עלי.

היצור שמבטא חולי אינו חולה בגוף אלא ברוחו. לא מכיר אחווה, צדקה, לבו לא חי בחמלה אלא באנוכיות, זה מנע ממנו לחוות את הצער של אחיו או אחותיו.

הוא חי בגאווה, בקנאה, לבו ריק מאהבה, בידוד נוגע בנפשו. כאשר הוא מנסה להיכנס אלי, מיד מחליקה דעתו ולא מתקנת, היא לא שומרת אותי בתוכה.

המעורב של האדם, אהבה מעורבת, צער עצמי, חוסר צדקה, לב קשה, גורמים לכל סביבו להיות במעורבות. המפלצות שאני מזכיר כאן פוצות משהו מיוחד: אינדיוידואליזם, חסרון אהבה, אדישות, בידוד, מה שמקובל בעולם הזה, והם בסיכון להתרחק ממני לחלוטין, בשל האינדיבידואלי שאומלל בהם.

בני, הם אחד יחדיו, הם שמורים על מודעות גדולה שהם חלק מהמציאות הגדול והאחריות הזו גורמת להם לחיות בי מה שהם רוצים לאחיהם ואחותם.

הרגשות אינם רעים, אך אלה הם אשר יוצרים מעורבות וגרמים לאדם שלא להיות חלק מאהבתי או כל מה שאזה מכיל הוא רע. אהבתי לא יוצר מעורבויות, אהבתי היא אור ולא צל, אהבתי היא צדקה ולא חמלה, אהבתי היא תקווה ולא התאבדות. אהבתי היא הכל.

אהובתי, בדרך הזו יש משהו שמתקשר לכל האנשים, ורק מעטים יודעים כיצד להתמודד עם זה - דבר שאף פעם פרץ בתוך הסדר הקיים והביא לחוסר סדר: זעם.

תאוה, בעלות, מעמד, אי הבנה, חסרון אהבה, בורות הם חלק מהסיבה שבה אלימות עלתה ומהווה חלק מחייו היומיים של האדם.

ילדי, היכולות להבין את הרע הן מוגבלות עד כדי כך שהרע מגיע ככל שאדם מאפשר לו.

אלימות אינה דבר שיש לאדם מלידה; אלימות נלמדת בעודו גדול, בסביבה בה הוא מתפתח, ולפעמים האלימות היא מידבקת על ידי יצורים בלתי מאוזנים, חלשים-רוח, אלו שהם כמו כיוון הרוח של סירה.

כל אחד מיילדי צריך להיות נושא של שלום, זורע אהבתי, הם צריכים לחלק עם אחיהם ואחיותיהם צדקה כך שתכונותי תקבלו על ידי כל ילדי.

ילדי, אתם צריכים להיות אהבה, והשאר אני נותן לך גם כן. (ראו: מתי 6:33)

בזכור זאת, ישוע מספר לי:

כאשר היצור שומר על הכל בסדר ברצוני, פעולתו קשורה אלי ואני משתעשע בה. אבל דורות אלה, שהסגירו עצמם למחלת הרע והעלו את המצבים הקרים ביותר של יחסי רוח עם ביתנו, נפלו לתחתית הגדולה ונמלטו. הם לקחו זעם כנקמה, כאמצעי עונש אחד כלפי השני. הם הובילו תחושות של קנאה, בגידה וזעם כשהם נורמליים, ואלה לא מפחידים עוד את אלה שרוצים לפגוע ברוטליות, מוגברים מצב האדם ללא אהבה והזיקו לעצמם.

הרע היה קיימת רודפת אחר אדם כדי להביא אותו למצב נמוך ככל הניתן. צריך לזכור שברוע אין חסד, הוא משך את אלה שלקח בהם הרחק ממני.

האהבה היא הדבש שהחלקים שלי נהנים בו ברגעים שאנשים צריכים אותי.

ברכתיך.

ישועך.

תהלה מרים הטהרה, המולדת ללא חטא.