תומאס אקווינאס בא. הוא קוער לקדושת האוכף ואומר: "תהילה לישו. בואתי לעזור לכם להבין את ההבדל בין יתרון לבין תקווה. הם נגדיים."
"יתרון לקוח כמובן--חסד. האדם היתרי חושב שהוא יש לו מה שאינו יש לו. הוא לא מאפשר ללבו מקום לפעולת רצונו האלוהי של אלוהים. הוא יהיה כמו ספינה נתונה בים סוער שמחשבת שהיא עוגנת בבטחה."
"לעומת זאת, תקווה היא מידות טובה שעוסקת באמון צפוי. האדם המתקוות מאמין שאלהים יכול להשיג הכל אם זה רצונו לעשות כן. הוא מסר את הצרכיו ותחינותיו לאדוני, ומאפשר לו לענות כפי שירצה. בתקווה, אף עלול לתוודע אלוהים מראש לכל מה שההחלטה האלוהית תהא. ההבדל--אינו יתרון לתפילה שלו. ספינתו הייתה אבדה בים--מתפללת באמונה צפויה למצוא נמל בטוח."
"זה חשוב מאוד להבין ששריר יכול לשחזר כל מתנה של רוח הקודש. האדם היתרי מאמין בכל השראה שהיא מידי אלוהים, ולא מבחן את הרוח. זכרו, רק המידות הטובה שאשמדאי לא יכול להשתקף היא עניוות, כי הוא אינו מבין אותה גם כן. אז, בענווה, היותם בטוחים שאתם אינכם יתרון שהכרתם מתנה או מידה טובה מסוימת."